זמן איכות עם אמא, טיול אמא ובן לוורשה.
אז מאיפה להתחיל?
הטיול הזה נולד באופן ספונטני, אחרי שאמא שלי ראתה שאני נוסע הרבה, פעם אמסטרדם, ורשה, בודפשט, טנריף(פעמיים), והבינה שהחגים הקרובים גם סגורים כבר 🙂
ואמרה לי "עמית, אני רוצה שנסע גם ביחד", אמרתי לה "מה?!" מופתע שכזה, אמרה לי כן, עם אחיות שלך (3 במספר) הייתי שנה שעברה בוינה, טיול בנות היה מעולה, הפעם אני רוצה זמן איתך נטו.
בלי לחשוב פעמיים, אמרתי לה, בטוחה? יש העדפה ליעד? תקופה? אמרה לא.
פתחתי סקיי סקנר, חיפשתי באופן גלוי יחד איתה כרטיסים ליעד חורפי וזול, מפה לשם – התגלגלנו לסופ"ש בוורשה, חמישי-ראשון.
אמרתי לה שיש סיכוי לשלג, היא בכלל התלהבה (אחסוך מראש, לצערי ראינו מעט שנערם ברצפה, לא משהו שירד בכמויות או ירד עלינו בהליכה) אבל עדיין היה קריר, חורפי ונעים!
אמרתי לה שנקח את המלון המדהים, מרקיור וורשה סנטרום שהייתי בו בטיול הקודם שלי לוורשה קודמת מול הקניון (מבט מתלהב על פניה) וסגרנו טיסות עם LOT ומלון סביב ה 3,000 ש"ח לשתינו.
אמא שלי יצא המופתעת והייתה בטוחה שאני עובד עליה עם המחירים, הבינה שבאמת זול שם, ומאז היא רק ספרה את הימים עד הנסיעה…
הגיע הרגל המיוחל, תחילת פברואר, יום חמישי לפנות בוקר, אמא שלי ואני בנתב"ג, עייפים אך מחויכים, אמא שלי עם הרבה חששות לגבי חו"ל רק אני והיא, כל הזמן אמרה לי שאני "המדריך שלה" ושהתוכנית האומנותית עלי.
אמרתי לה מראש שוורשה יפיפה, אבל "אטרקציות" מיוחדות אין פה, כדי לתאם ציפיות.
את המעט שהיינו צריכים בדיוטי פרי בנתבג הזמנו מראש, חסכנו הרבה זמן, התיישבנו ליד השער של LOT, חצי ישנים חצי מתרגשים.
אמא שלי בעננים תרתי משמע, אני, עם קצת חששות יש לומר כי "הכל עלי" והיה לי חשוב כל הזמן שהיא תצא מרוצה מהטיול הזה.
בפעם הקודמת שטסתי עם LOT המזוודה לא הגיעה, זה היה החשש העיקרי והכנתי את אמא שתשים לה בתיק גם ביגוד ליום הראשון במידה ו… – בסופו של דבר, הכל הגיע כמו שצריך לשדה בפולין.
התלבטנו אם לקחת מונית, UBER או רכבת, ההתלבטות הסתיימה כאשר יצאנו מהשדה באזור המוניות ראינו עוד משפחה של אמא ו3 בנותיה שחיפשו מונית גדולה עבורן – הציעו לנו להצטרף אליהן למונית ולחלוק את ההוצאה – זרמנו והכרנו את הצד השני של טיול אמא ובנותיה לוורשה (שופינג…).
לאחר הגעה למלון, הקדמנו בחצי שעה את קבלת החדר, אמא רצתה קפה אז הלכנו לקיון ממול ל COSTA COFFE, ישבנו על קפה, ועוגה, ועוגה, ופירות חתוכים, וכל הדברים הקטנים שאמא שלי ממש התלהבה (גם מהמחיר הזול ושהכל טעים)
אחרי שבטיסה דאגתי לה מראש לכמה פרקים של סדרה שהיא ראתה והעברנו ככה את הזמן, אז בבית הקפה התחלנו לקשקש, לדבר על הרבה דברים שלא תמיד היה זמן לדבר עליהם, להגיד, להעריך אחד את השני קצת מעבר למה שהיה חזק גם כככה עד כה.
אמא יש רק אחת, בטוב וברע, אל תשכחו את זה.
אחרי כמעט שעה הבנו שאנחנו צריכים לחזור, לקבל את החדר להתארגן ולצאת שוב,כך היה.
אמא שלי אהבה את החדר, שידרגתי כדי שתהיה מכונת קפה בחדר, נוף קצת יותר נחמד, חדר שקט יחסית.
ויצאנו לדרך, בלי הרבה תוכניות מראש, התחלנו להסתובב רגלית, חשוב לי לציין שאת כל הטיול שעשינו, מלבד ההלוך חזור לשדה התעופה, עשינו ברגל.
מעבר לכך שהדבר איפשר לנו לדבר, לראות, לחוות את העיר אחרת, זה גם הצדיק את כל מה שאכלנו בין לבין 🙂
יצאנו עם סיכוי לגשם החוצה, בלי לחשוב הרבה והלכנו בגדול לכיון העיר העתיקה/האזור היהודי, הגענו לאזור, ראינו בדרך שווקים מקומים ונכנסו לחוות את האותנטיות, לאמא שלי זה הזכיר את השווקים בארץ שהייתה קטנה והלכה עם אמא שלה לקניות.
הלכנו המון, בשלב מסוים באמת החל גשם, היה חוויה ללכת תוך כדי גשם עם מטריה ביחד, היו עוד קישוטים של חג המולד, אמא שלי ואני חזרנו לילדות והתחלנו להתלהב ולהצטלם, אני זוכר את הקישוטים מהטיול שלי לורשה שהיה ערב והיו מוארים – עם אמא שלי ראינו אותם באור יום, בלי כל האנשים, תענוג.
צהריים לא ממש אכלנו, אחרי הקפה והשטויות של הבוקר המאוחר,ובסוף כל הסיבוב הארוך הזה, עצרנו בקניון מול המלון, רק כדי להכיר את שאר החנויות חוץ מהקפה, לא לפני שעצרנו לעוד קפה:)
היינו יחסית עייפים אחרי כל היום והלפנות בוקר בשדה שאמא שלי הציעה שנקנה סלטים, לחמים ועוד כמה דברים בסופר ונאכל בחדר, הטיול שלה ובשבילה, אז…התארגנו בחדר, פתחתי בטלפון המירוץ למליון של לילה קודם שלא ראינו וישבנו לאכול בכיף, בזול ואחרי זה עוד ראינו פרק של סדרה ולישון.
לרגע תקראו את זה ותגידו, למה? מסכנים? במיוחד שוורשה זולה? צודקים, אבל זה היה כיפי, מצחיק, שטותי ופשוט נהנו מכל רגע, באמת.
למחרת יצאנו לטייל שוב, חיפשנו לנו את מוזיאון השואה, הגענו בטעות למוזיאון של הפולנים בשואה, במהירות שבה נכנסנו ושילמנו ככה יצאנו, חוץ מהמטוס היפה שהיה תלוי בתוך המבנה, הכל היה חשוך, לא דיבר אלינו ופשוט יצאנו. הבנו את הטעות והלכנו לפארק של שופן, זה עם הארמון על המים, שדאגנו להביא אגוזים מראש מהארץ וחיפשנו סנאים להאכיל, למרות הקור הם לא איחרו לבוא.
אמא שלי ואני כמו שני ילדים קטנים מתלהבים מהם – אין ספק שזו חוויה! המשכנו לטייל בפארק, תענוג לא נורמלי. אפילו השירותים הציבוריים שבפארק מחוממים, נקיים ומסודרים.
חזרנו לאכול בבר סלטים בקומת האוכל זבקניון מול המלון שלנו – זול טעים משביע ומומלץ!
בערב אכלנו במסעדה של המלון, בעיקר כי אמא שלי לא רצתה להסתובב בהרבה בקור(בערב היה משמעותית יותר קר) וגם רצתה להתפנק עם אוכל טוב (שתינו לא אוכלי בשר)
ירדנו לאכול, הכנתי אותה שיהיה זול, היא לא האמינה.
לקחנו 2 מנות ראשונות, 2 פסטות, יין וקולה ופשוט לא היה מקום לקינוח, יצא כ 120-130 ש"ח לשתינו. המלצרית הייתה בחורה צעירה, עם אנגלית מעולה וגישה נעימה מאוד – אמא שלי אמרה לה שנבוא לאכול גם מחר רק בגללה 🙂
עשינו סיבוב קצר בחוץ אחרי האוכל וחזרנו לשבת קצת בלובי המפנק ועלינו לישון.
ביום השלישי, הלכנו למוזיאון השואה הנכון, עם האנדרטה החזקה והמצמררת שיש בחוץ, שאתם נכנסים ומשלמים על הכרטיס תבקשו מדריך קולי בעברית, תביאו אוזניות משלכם ותחברו אליו יהיה לכם יותר קל מאשר להחזיק אותו ולשמוע מהרמקול שלו…
חזק, מצמרר, פשוט נותן משמעות, פנים ומזכיר לך טוב מאוד מה היה שם בעבר.
לאחר מכן, המשכנו בהליכה לכיוון קניון ארקדיה, שם התחלנו עם COSTA COFFE שוב, המשכנו לסיבוב בקניון, הרבה מה לקנות לא היה (ולדעת שתינו הוא פחות כיפי מקניון זלוטה שליד המלון). עשינו בו סיבוב, והתחלנו לחזור לכיוון המלון שלנו, רגלית, בידיעה שלמחרת כבר טסים חזרה וצריך להתחיל להבין איך אורזים את כל מה שקנינו בין המזוודות ותיקי הגב.
אחרי שמשימת האריזה הושלמה, ירדנו לארוחת ערב אחרונה במלון, בה גם נזכרנו שיש לנו 2 שוברים של שתיה בבר מתנה מהמלון, אז קיבלנו כוס יין כפולה בכמות, סלטים, ציפס, ממרחים ולחם, המלצרית פינקה אותנו במיני קינוח קטן מתנה ממנה והכל יצא פחות מ90 ש"ח, גם פה אמא פרגנה לה בתשר (כלול או לא מבחינת מה שמקובל, אמא שלי פינקה) אמרנו לה תודה רבה ושעשתה לנו את 2 הערבים האחרונים.
למחרת עשינו צ'ק אאוט מסודר, הזמנו מונית מהמלון (למרות שיכלנו לקחת UBER או רכבת שהיו יוצאים לנו חמישית ממה שילמנו למונית של המלון).
החזר מס יש, אישית לא התעסקנו כי התעצלנו, חשוב שהפריטים יהיו אצלכם כדי להראות אותם בהחתמה הראשונה בשדה.
הקדמנו בשדה ופתחנו את הצ'ק אין, לא היה תור, בבידוק היה יחסית ריק, עשינו סיבוב קצר בדיוטי פרי שלהם (שהזכיר את המחירים של הארץ), השער שהופיע לנו על הכרטיס לא היה נכון כי בשלב מסוים שינו את השער גם בכרטוס עצמו לאנשים אז שמנו לב בשלב מסוים שהיה די ריק גם שהתחיל הבורדינג ועברנו בהתאם, לא איחרנו אז הכל טוב. בזמן הזה ראינו עוד סדרות בטלפון ,דיברנו, על מה שעוד נשאר שלא דיברנו בכל ההליכות והעצירות שלנו.
נחתנו שאמא שלי לא הפסיקה להגיד שהיא נהנתה, שהיה לה כיף, זמן איכות, שהיעד ושאלת ה"מה עושים" פחות קריטית לה כמו זה שהיא הייתה איתי.
יומיים אחרי שחזרנו והתאפסנו, טרחה לכתוב לי מכתב ולהגיד בעיקרון תודה רבה על החוויה, על ההזדמנות, על זה שהסכמתי לנסוע איתה בכלל 1 על 1 וכל המסביב – רק זה בפני עצמו היה שווה כל דקת תכנון, כל חיפוש וכל שקל שיצא.